האם יש לנו בחירה ? ואם כן, איך מעורב הגורל ? אספר לכם סיפור מהחיים שלי, שיבהיר את הנקודה ממבטי. רב חיי התמדתי בספורט כזה או אחר. בשנה האחרונה הפסקתי וגם שמנתי ולא משנה כרגע מה הוביל לזה, אבל לא התחשק לי להתעמל וקשה היה לי להודות בכך אפילו בפני עצמי, כי מה אגיד, שנהייתי בטטה ? אני ??? אז נרשמתי לחדר כושר ואפילו הלכתי כמה פעמים וסיפרתי לעצמי שנחמד לי, אבל תכלס, הספה קרצה לי יותר ובכל זאת הכרחתי את עצמי והלכתי ומה אתם חושבים שקרה ? צעדתי עם הראש בעננים ונתקלתי בדוקרניי חניה שחתכו עמוקות את כף רגלי הימנית ונזקקתי למספר תפרים. חזרתי לספתי הנוחה ללא רגשות אשם בכלל. אני פצועה, נו מה ? עברה תקופה, הרגל כמעט החלימה וחזרתי לחדר הכושר. התאמנתי במלוא המרץ פעמיים ואפילו החלטתי לרדת במדרגות, כי אם כבר אז כבר ונחשו מה ... מעדתי לי בחינניות ואותה כף רגל ימנית התעקמה והתנפחה וחזרתי לספה למנוחה עם רגל למעלה. נקע.. נו, מה אתם מרימים גבה ? עברה תקופה לא קצרה והרגל החלימה ושוב הגיעה ההחלטה להתאמן ואז התרחש המקרה הבא ואני לא ממציאה: פתחתי דלת וחתולה שמנה דפקה ריצת אמוק שהסתיימה בהטחת גופה בלא פחות ולא יותר מאשר בכף רגלי הימנית, האומללה, אבל כדי שאבין חד משמעית שאני צריכה להעמיק מחשבה בסיבה, הוסיפה גם נשיכה. הייתי צריכה לחטוף גם נשיכה מחתולת רחוב כדי לעשות בדק בית ולהבין למה התאהבתי כל כך בספה. ולעניינו, זה יכול להיחשב כגורל, דברים ללא שליטתי, אבל למעשה זימנתי את האירועים, כי ניסיתי לפתור את עניין העצלות במעשים ולא בהתבוננות פנימית. זה לא עובד. צריך לשלב. לא הכל גורל. לתת המודע ולמודע יש השפעה רצינית וחזקה על מה שקורה לנו והשינוי בידינו. לפעמים לא מתחשק להיכנס לרבדים עמוקים או שאנחנו עייפים מהשיעורים וזה בסדר, אבל לא לאורך זמן. ככל שהנשמה גבוהה יותר, היא דורשת התבוננות מעמיקה יותר וצמיחה. מתיש לעתים אבל לגמרי שווה את התוצאות וההרגשה שחווים. *עכשיו הכל בסדר, הרגל העבירה את המסר, הובנה ונרפאה :-)

מזכירה לכם לאהוב תמיד כי האהבה היא מהות הכל.

באהבה, חגית דאבוש – ייעוץ רוחני וטיפולי גוף נפש – 050-8344816

הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלי כדי להיות בקשר (מבטיחה לא להעמיס).