שינוי דפוסי חשיבה - שינוי תודעתי

שינוי דפוסי חשיבה, פרשנויות, שינוי האמונות

אלה מילות המפתח בנושאים של התפתחות אישית, שינוי עצמי ובבחירה להרגיש טוב יותר ומסופקים בחיינו.

אז מה בעצם הרעיון שעומד בבסיס כל זה?

הגישה שלנו למקרים. איך אנחנו מפרשים אותם ולמה.

הרי תמיד, אבל תמיד אנשים שונים יפרשו סיטואציות שונות אחרת.

גם מה שנראה לנו ברור וודאי, בעיני מישהו אחר יראה אחרת. כן, כן המעצבנים האלה שלא מבינים אותנו.

אז למה זה קורה? למה הם לא מבינים?

כי העולם הפנימי של כולנו שונה. החוויות שונות, הערכים, האמונות שהוטמעו בכל אחד מאתנו שונות.

דוגמא קטנה:

מי שגדל בבית עם הורה ביקורתי יתכווץ כשישמע ביקורת, יכעס, יפגע ואילו אחר שגדל עם הורים מחזקים, יתעלם לחלוטין מאותן מילים בדיוק. זוהי המפה הפנימית שלנו שיוצרת דפוסי חשיבה שגורמים לנו להגיב ולהרגיש בסיטואציות שונות באופן שונה מאחרים.

רואים את זה לא רק בנושאים כבדי משקל, אלא אפילו בחיי היום יום.

ילד יתעלם מהוריו כשנכנס לביתו. הורה אחד יחשוב לעצמו: "מה מציק לו?" והשני יחשוב: "חצוף ולא מכבד! מה זה להיכנס הביתה ולהתעלם?"

גם פה שני ההורים מופעלים מהמפה הפנימית שלהם, מסך החוויות, החינוך, הבטחון העצמי, הערכים שעליהם גדלו ויצרו את דפוסי החשיבה והאמונות שלהם.

העניין הוא, שלפעמים מה שספגנו, האמונות והערכים כבר לא תואמים את מי שאנחנו היום, אבל בתוכנו התחושות והאמונות נשארו בדיוק כמו שהיו בעבר.

נחזור לאותו ילד שגדל עם הורה ביקורתי, שאמר לו שוב ושוב שהוא עצלן ושלא יצא ממנו כלום ועוד "חיזוקים" דומים וכשגדל, רכש השכלה, עובד, לוקח אחריות על חייו, אבל כשהוא צריך להתקדם לתפקיד מפתח או להיות עצמאי, כשהוא רוצה שכן "יצא ממנו משהו" הוא לא ממש מצליח. יש לו את כל הכישורים, אבל משהו שם בפנים עוצר אותו.

זה יכול להתבטא בתירוצים שונים שזה לא הזמן ושהוא עמוס ועוד ועוד תירוצים, שכולנו אלופים בלמצוא אותם כשאנחנו צריכים להגן על הפחדים והשדים שבנו.

אנחנו בדרך כלל לא מבינים את זה. לא מבינים וחושבים שזה ככה בחיים, זה הגורל, זה אחרים שמעכבים... נו, אני לא צריכה לספר לכם.

אבל, זו לא האמת.

האמת היא שרק אנחנו מכשילים את עצמנו.

אותו ילד שגדל עם ביקורת, כנראה שלא באמת מאמין שהוא יכול להיות מנהל גדול. מי הוא בכלל שיהיה מנהל? בפנים הוא עדיין אותו ילד קטן שההורה הבוגר ו"היודע" אמר לו שלא יצא ממנו כלום.

יש השפעה עצומה על האמונות והמילים של המבוגרים בחיינו כילדים על התפיסה העצמית שלנו.

המשפט: "כל אדם צריך מבוגר אחד שיאמין בו" נכון כל כך, אבל לפעמים הקול של זה שלא האמין גבר על זה שכן האמין ובמקרים העצובים לא היה בכלל אחד שהאמין בילד או שאפילו אם היה, לא בטוח שדאג לבטא את האמון שהילד כל כך נזקק לו.

אז מה עושים?

שואלים שאלות ומזהים מה אנחנו באמת חושבים על הנושא, על עצמנו, מה הדבר הזה שיושב שם בפנים ומפרקים אותו עד שהוא מאבד מהחשיבות שלו.

עוברים על התכונות החזקות שבנו, על ההצלחות, הכישורים, היכולות, מזהים ומחזקים את מי שאנחנו היום.

גם אם היית ילד עצלן, זה לא אומר שהיום אתה כזה.

זה שמישהו, גם אם זה הורה אמר מה שאמר, זה לא אומר שזה נכון. להורה בעצמו יש את הסיפור והמפה הפנימית שלו.

ואחרי שמבינים, מחבקים את הילד הקטן הזה, מחזקים ומתחברים למהות האמיתית שלו היום.

ליופי ולכוח הפנימי שיש בו. לכל אחד יש סל כישורים, תכונות טובות, יופי פנימי, רק צריך לראות אותו.

זה פשוט להרגיש טוב כשמבינים את זה.

אז קודם כל צריך להבין, שהאחריות על האושר, הסיפוק וההצלחה שלנו, תלויה בנו.

אם אנחנו לא שם, האחריות שלנו היא להתחיל לשאול ולהבין מה בתוכנו מעכב אותנו וגורם שהדברים לא מצליחים לנו. העולם משתף אתנו פעולה כשאנחנו לא רוצים להתקדם וגם כשאנחנו כן רוצים.

הגיע הזמן להרגיש טוב קודם כל עם עצמנו והטוב הזה, ישודר גם לסובבים אותנו.

יש יותר טוב מזה?

לליווי בתהליך שינוי פנימי עמוק צור קשר 050-8344816

באהבה,

חגית דאבוש – מאמנת לשינוי תודעתי ודפוסי חשיבה